<h1>מחזור ויטרי סימן קנ"ז</h1>
<h2>דף כ:</h2>
במה מדליקין לעשות פתילה. לא בזפת. לאו לעיניין פתילה אלא לתת במקום שמן. וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן. לכש שוכא דארזא. עמרניתא דאית בה כמין צמר יש בין קליפתו לעצו. חוסן כי תנא דדייק ולא נפיץ. דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו. נפיץ קרפיר ב'. כלך. גושקרא פסולת של משי. וקורין לו פלוצוייל. פתילת האידן. אחוונא. ערבה. ויש כמין צמר בין קליפה לעץ. פתילת המדבר. שברה. ירוקה שעל פני המים. אוכמתא דארבי. ספינה המעכבת במים במקום אחד גדל ירקרוקית סביב שוליה מבחוץ. וכל הני פסולי פתילות משום שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין אורה ושלהבתה עומדת במקומה. לא בזפת ולא בשעוה כו'. פשיט' שעוה אצטריכא ליה. מהו דתימ' לפתילה נמי לא לעשות כמין פתילה ארוכה כעין שאנו עושין קנדויילא משעוה קמ"ל דלא אסר אלא ליתן שעוה על הפתילה. וכן זפת וחלב. אבל כעין קנדויילא הכל כשר ומותר. קיק עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. ולא בשמן שריפה. שמן של תרומה שנטמאת. ומאי טעם לפי שאין שורפי' קדשי' ביום טוב. ובשבת מאי טעמ' לא מתוך שאתה מצווה עליו לבערו גזירה שמא יטה. עיטרן פסולתא דזיפתא מפני כבוד השבת. שריחו רע. צנונות. צנון. שמן דגים. קירבי דגים שנימוחו. פקועות דלעת מדברית. נפט. מין שמן שריחו רע. כל היוצא מן העץ. פי' הקונ' כגון קנבוס וצמר גפן. ולי נראה דקנבוס וצמר גפן מדליקין בהן. דאפי' פשתן לא איצטריך למעוטי מכללא דכל היוצא מן העץ אלא משום דכת' ותטמנם אבל עיקרו ירק הוי. וכן קנבוס וצמר גפן וכל דבר שזורעין אותו בכל שנה ומדליקין בה דירק נינהו. ואין מקבלין טומאה דצמר ופשתי' בעינן לשלש על שלש לדברי הכל. תם. כ"מ. שקיפלה כדרך שגודלין פתילות. שפופרת של ביצה, שתהא מנטפת. ויתקיים הנר. שהשמן מטפטף כל שעה לתוך הנר. וטעמ' משום שמא יסתפק ממנה וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה. אבל אם חיברה ליכא למיחש דמשום איסור שבת בדיל מינה. ויתן ראש הפתילה השיני שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר לשאוב השמן ונמשך ראש הפתילה לראש הדלק. ור' יהודה מתיר. ולא גזר. מפני גויים. כגון פרסיים שהיה להם יום איד שאין מניחין אור אלא בבית ע"ז שלהם. ומפני לסטים. שלא יראו שיש אדם ויבואו עליו. ומפני רוח רעה. הבאה לפניו וכשאינו רואה נוח לו. כחס על השמן שרואהו שמתקלקל וחס עליו וכיבה את הפתילה. הנר. קרוייוייל בלעז שהוא עושה פחם בכיבויין זה. עם חשיכה. שמא ימהר להזכיר ויפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. עישרתם. פירות האילן לסעודת שבת. שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר. עירבתם. עירובי תחומין וחצירות. והני תרי שייכא למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו. אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם. דדבר הנראה לעין הוא אי אדלוק אי לא. ספק חשיכה כגון בין השמשות. את הודאי דתיקון [מעלייא היא ואין] מטבילין את הכלים. דהוי משום שבות כדאמרי' במסכת ביצה דנר' כמתקן כלי. ואין מדליקין את הנרות וכל שכן דספיקה דאוריית' הוא. וזו ואין צריך לומ' זו קתני. אבל מעשרין את הדמאי. ולא דמי למתקן דרוב עמי הארץ מעשרין הן. ומערבין וטומנין את החמין. נותנין בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן אבל משחשיכה ודאי אין טומנין.
